אודות בוררות
בוררות (ארביטרציה) הינה שיטה חלופית עבור יישוב סכסוכים מכל מיני סוגים, כאשר הצדדים למחלוקת באים לידי הסכמה להציג עמדותיהם בפני צד שלישי אובייקטיבי – הוא הבורר, בכדי שיכריע בסכסוך בו מדובר, ללא יכולת של ערעור. הבוררות קיימת במשפטי ארצות שונות וגם במשפט הבין לאומי. בוררות עשויה להיות בין מדינות, בין פרטים ואף בין מדינות לפרטים. במקרה של בוררות בין פרטים למדינות, ישנו בית דין קבוע אשר אחראי לבוררות בין לאומית וכמו כן, מרכז בינלאומי לטובת הסדר סכסוכי השקעות (גם: ICSID), אשר נחשבים למוסדות הבינלאומיים העיקריים בתחום זה. ישנם אף גופים להסדרה של בוררות בין פרטים, למשל, בית הדין לבוררות בלשכה הבינלאומית למסחר.
מקום הבוררות בין השיטות השונות ליישוב סכסוכים
בבואנו לסווג את הבוררות בין שיטות אחרות ליישוב סכסוכים כאלה ואחרות, נוכל לומר כי בניגוד לניסיונות הגישור השונים, אשר מהותו היא וולונטרית, ומותנית בתוקף רצונם של הצדדים, הרי שישנם מקרים לא מעטים לכל הדעות, בהם הבוררות נאכפת על צד אשר אינו חפץ בכך, בשל חוזה עליו חתם בעבר, או מכוח חברותו, למשל, באגודה או בגוף אחר. על אף זאת, בניגוד להתדיינות באולם בית המשפט, הרי יש לצדדים השונים בגישור שליטה בבחירת האדם המכריע. הצדדים יכולים לבחור את הבורר בעצמם, דבר אשר אינו אפשרי בבית המשפט, היכן ששופט מסוים ממונה לדיון בתיק מסוים כל שהוא, בידי מזכירות בית המשפט. אפשר לומר גם, כי לפעמים הבחירה בבוררות הינה וולונטרית למדי, בשונה מן התדיינות, אשר נכפית תמיד על התובע ועל הנתבע.
אובייקטיביות הכרחית של הבורר
על הבורר להיות אובייקטיבי ללא כל צל של ספק, אבל לא ניטראלי, כמגשר. הכוונה היא לקביעה של דעה ללא משוא פנים שהוא, לטובת מי מהצדדים. ניטרליות משמעה – היעדר כל דעה שהיא בעניין הנדון. בעבר, הייתה מדינת ישראל לצד מצריים, בבוררות בינלאומית, בעניין איזור טאבה – חלק מחצי האי סיני. ב- 1989, הבורר קבע כי הריבונות באזור שייכת למצריים. מדינת ישראל כיבדה החלטה זו והשיבה למצריים את הריבונות בטאבה.